גזר דין בתיק ת"פ 49262-09-12

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, שכלל תיקון מהותי בכתב האישום, בכך שבתאריך 22.9.12 בערב, הסיע ברכבו 3 שוהים  בלתי חוקיים, תושבי הרשות, מצומת רמאדין עד למושב שדה עוזיה, שם הגיע למחסום, אולם למרות ששוטר כרז לו לעצור, הוא המשיך בנסיעה משדה עוזיה ועד צומת עד הלום ופארק עד הלום, שם נעצר על ידי שוטרים- עבירות של הסעה של תושב זר השוהה שלא כדין והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

בהתאם להסדר הטיעון, התביעה מגבילה עתירתה ל- 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה, התחייבות וקנס, בעוד הסניגורית עותרת להימנע לחלוטין ממאסר.

נתקבל תסקיר ממנו עולה שהנאשם בן 30, נשוי, אב לשלושה ילדים, מתגורר ברהט. בעבר עבד כעצמאי בתחום עבודות החשמל, אולם משנת 2010 איננו עובד ומתקיים מקצבאות ביטוח לאומי . הוא השלים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות. לדבריו, נסע לעבר אשקלון ובשלב מסוים נתבקש להסיע טרמפיסטים ועשה זאת כמחווה אנושית, אך נעצר על ידי המשטרה. לגרסתו, רק בעת שנתבקשו להציג תעודות זהות בפני השוטרים, התברר לו, שאין להם אישורי שהייה. כמו כן,  טען שהתעלם מבקשת השוטר לעצור כי היה עסוק בביטויי כעס כלפי הנוסעים ברכב. 

שהמב"ח  התרשמו שיש לו יכולות לתפקוד נורמטיבי, אולם הוא מתקשה לבחון באופן ביקורתי האופן בו מתנהל, ובמקום זאת מתמקד בקשייו הכלכליים ובחובות עמם מתמודד.

התרשמו כי התחושה המלווה אותו הינה חוסר אונים, בידוד ותסכול מדברים המתרחשים בחייו ולכן למרות יכולתו לנהל אורח חיים נורמטיבי, הוא לא פנוי רגשית ולא מסוגל לשתף באופן פתוח ומעמיק בתכנים בחייו.

הוא ביטא חוסר סבלנות וחוסר נחת והתקשה לאפשר להם להכיר את נסיבות חייו ומאפייניו. טען שבשל בעיותיו הרבות הוא לא יכול להתרכז בשאלות ששואלים אותו ולא מצליח להיזכר בפרטים שונים בחייו. הם סבורים שהוא רואה עצמו קורבן  ורואה במעשיו תוצר של היותו אדם חיובי הנוהג לסייע לאחרים, הוא לא מזהה הצורך בקשר טיפולי כי לא מזהה כל בעייתיות הדורשת טיפול ושינוי. לכן, בשל הקושי שלו לבחון הרקע לביצוע העבירות באופן כן ופתוח, בשל עמדתו הקורבנית והקושי לקחת אחריות ולהבין מה הסיכון הנשקף מהאופן בו מתנהל או לבחון הצורך בשינוי התנהלותו, סבורים כי יש להטיל עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה, לצורך חידוד הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד.

למרות המלצת שירות המבחן שבה הסניגורית ועותרת להימנע לחלוטין ממאסר או לחילופין להסתפק במאסר לתקופה קצרה יותר שתרוצה בעבודות שרות, ומפנה לפסיקה שהסתפקה במאסר מותנה.

ביולי 2012 נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 , בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר קיום יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו, ומידת האשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.

המחוקק קבע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה.

למרות האמור, רשאי ביהמ"ש לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, אולם אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, ניתן לעשות כן אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.

נקבע כי שיקול של הרתעת הנאשם או הרבים, לא יצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

כמו כן, אם הנאשם הורשע בכמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם, ויגזר הדין לכל אירוע, ויקבע מידת חפיפתם או הצטברותם.

תיקון 113 לחוק לטעמי  הציב אמות מידה, שאמורות לעמוד כנר למול עיני השופט,  בעת גזירת הדין, אשר יש בהן לקבוע סדרי חשיבות ועדיפות, ומשקל ראוי, לצורך גיבוש  מגמה  עונשית ברורה ושקופה באשר למה שחשוב  בעיני המחוקק. מדובר בתיקון חשוב שנועד בין היתר למנוע הפערים הגדולים  שהיו קיימים בעבר בין העונשים שהוטלו על ידי בתיהמ"ש השונים , וחוסר הוודאות והיציבות שנבעו מכך. תיקון  אשר יש בו להעביר מסר עונשי חד, אחיד  וברור מזה שהיה קיים בעבר כשהדגש מושם תחילה על עיקרון ההלימה , עיקרון הדורש מבתיהמ"ש להתייחס תחילה למתחם העונשי ההולם, ורק לאחר מכן ליתר השיקולים, בין אלו התלויים בנסיבות העבירה בין אלו שלא.

נקבע מתחם ענישה על ידי בתי משפט מחוזיים שונים בהתיחס לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין שנע בין חודש מאסר ל- 6 חודשי מאסר.

מתחם זה אומץ בתאריך 10/10/12 במסגרת עפ"ג  28704-09-12  (מחוזי באר שבע) בעניין גאנזרה נ' מ.י..  באותו עניין הנאשם נדון בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין לחמישה חודשי מאסר בפועל, ומאסר מותנה של שישה חודשים למשך שלוש שנים, וזאת לאור העובדה, כי לחובתו 4 הרשעות קודמות, שלוש מתוכן בעלות אופי בטחוני, בגינן נדון לעונש מאסר בפועל, וכן עבירה זהה של כניסה לישראל שלא כדין בגינה נדון בשנת 1997 לשלושה חודשי מאסר.  בית משפט מחוזי בבאר שבע דחה הערעור.

הסנגורית המציאה את עפ"ג 21197-04-10 מחוזי מרכז פאר דוידי נגד מדינת ישראל, מיום 6.10.10 בו נדונה שאלת המדיניות בדבר הגשת כתב אישום בעבירה ראשונה של הסעה, בעיקר בתקופת המעבר, ובסופו של יום בהסכמת הצדדים לא הורשע והוטל עליו צו של"צ עם צו מבחן . כמו כן המציאה את ע.פ. 2738/08 מחוזי ירושלים מדינת ישראל נגד שאהין, מיום 21.1.09 , שם בימ"ש נמנע מהרשעה והסתפק בשל"צ ואף שהערעור נדחה בדעת רוב, ציינו כי מדובר בחריג שבחריגים, במורה שעברו נקי ושיפוטר ובארוע חריג לאורחותיו אך הוסיפו וציינו כי העונש הראוי הינו אכן מאסר. כמו כן המציאה פס"ד של בתימ"ש השלום ביניהם של מותב זה בת.פ. 10106-05-11 , מיום 12.1.12,קרית גת,  מדינת ישראל נגד מנתסר בו גובש הסדר טיעון על פיו התביעה נמנעה מלעתור למאסר וטיעוני הסנגור חופשיים. באותו עניין דחיתי המלצת שהמב"ח, ובקשת הסנגור, להימנע מהרשעה ואף ציינתי כי המדיניות העונשית הינה מאסר ולכן בהסדר הטיעון יש הקלה משמעותית עם הנאשם, אף שעברו נקי וגילו צעיר.

לטעמי,  מן הראוי להחמיר בעונשו של המסיע , מעסיק ומלין ולהטיל עליהם עונש חמור מזה המוטל על מי שנכנס לתחומי ישראל כדי לשבור שבר ולהאכיל משפחתו. הרי אלמלא ידע הנכנס כי ימצא מי שידאג לו תמורת בצע כסף לא היה נוטל הסיכון כלל. דה פקטו, באיזון שבין הסיכון שיתפס או אם יתפס עונשו יוחמר , לבין הסיכוי שיצליח לעבוד או למצוא דרך מכניסה אחרת, הוא יעדיף הסיכוי שיאפשר לו להניח פת לחם על שולחן משפחתו, בעוד האחרים נבנים ממצוקתם הכלכלית הקשה של תושבי הרשות, הנכנסים לישראל , וזאת כדי להיבנות על גבם, בהסעתם או בהעסקתם, מבלי לשלם זכויותיהם הסוציאליות או מיסים כדרישת החוק, תוך פגיעה באפשרות ההעסקה של תושבי ישראל, שהשכר שיש לשלם להם גבוה יותר, ועל חשבון אלה, שבצר להם נאלצים לעבוד תמורת שכר נמוך משכר המינימום . שלא לדבר על התופעות החמורות הנילוות לכך,  שרותי הסעה מאורגנים לתושבי הרשות תמורת תשלום גבוה ביחס למקובל,  וקבלנים הנותנים שמם למתן אישורי העסקה תמורת תשלום חודשי גבוה, מבלי שיעסיקו אותם בפועל , זיופי אישורים ומכירתם ברשות לכל מרבה במחיר, מתן שוחד, ועוד תופעות חברתיות קשות, מסואבות ומעוררות חלחלה.

בברע"פ  3173/09 מחמד פראגין נגד מדינת ישראל, ( להלן:" הלכת פראג'ין")  , בימש"ע  ביום 5.5.09   ציין לגבי כניסה לישראל שלא כדין כי: